היוגה בשבילי היא מטאטא:
שאוסף אותי מכל ההתפזרויות שהתודעה שלי הולכת אליהן, ועוזר לי להתרכז: פה בזרוע החיצונית, שם בכרית של הבוהן הגדולה.

​

​

היא סיבוב במכונת הכביסה:
מערבלת, מסבנת, סוחטת, מנקה — כל מפרק ושריר, כל רקמה וכל תא.

​

​

היא השפריצר הכחול של המראות והחלונות:

שמצחצח ומבהיק את העדשות העכורות של העיניים ומאפשר לי לראות - אותי ואת העולם -  בצורה יותר בהירה וצלולה.

​

בקיצור — היוגה היא העוזרת.

אבל בשונה מהבית, שבו אפשר להזמין עוזרת חיצונית,
כשמדובר בגוף, בנפש, במיינד —
אין קיצורי דרך:
צריך להפשיל שרוולים, לעלות על המזרן, ולעשות את העבודה.
בעצמנו, לעצמנו.